דושיח בין הנביא לאל (יד, יא־טז)

יא וי-אמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה : כי יצמו אינני שמ ע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב v וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם : ואמר אהה ו אדני יהוה הנה הנכאים אמרים להם לא תןאו חרב ורעב לא יהיה לכם כי -י שלום אמת אתן לכם במקום הזה : ףאמר יהוה אלי ש לןר הנכאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דבךתי אליהם חזון & קר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים ~ » לכם : לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנכאים בשמי ואני לא שלחתים ' והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב טז וברע ב יתמו הנכאים ההמה : והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים " בחצת ירושלם מפני ו הרעב והחרב ואין מקבר להמה 7 \ nr \ נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את ךעתם : יד ] ואליל' ותרמית [ יא טז ] תשית בין הנביא לאל . ה ' אוסר על הנביא להתפלל בער העם . [ יא ] לטובה - כדי שאיטיב עמהם , כגון "עשה עמי אות לטובה " ( תה ' פו , י . 0 [ יב ] כי יצמו וגו ' - לא אחמול עליהם , תהא אשר תהא הדרך בה יביעו חרטה . הצום מלווה בתפילה או קורבנות . רנתם - תפילתם ( ראה לעיל ז , טז . ( עלה - סוג קורבן המוקרב כולו לה' ( ראה וי . ( א , ' ומ...  To the book