פרשה שתים־עשרה: מעשה באיזור פשתים ומשל הנבל (יג, א־יד)

התכחשות העם לייעודו "להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת " ( פסי יא , ( שתביא עליו פורענות קשה ואכזרית , הוא הרעיון סביבו מגובשת פרשה זו . הנביא מגנה את "גאון יהודה ואת גאון ירושלם הרב " > פם ' ט ) המתבטא בסירוב לציית לה ' ובעבודת אלילים . לכן ישראל אינם זכאים עוד ליחס סלחני מצד האל , והוא יענישם כמידת חטאם , "לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם מהשחיתם " ( פס ' יד . ( הפרשה ערוכה משתי יחידות , איזור פשתים ונבל יין , שבמוקד כל אחת מהן דימוי אחר והן שונות גם בסוגן הספרותי ( ראה לקמן . ( עם זאת יש ביניהן מספר מכנים משותפים התורמים לגיבושן כפרשה אחת : ( 1 ) שתיהן בפרוזה . ( 2 ) השורש שח ) ת '' פס' ז , ח , יד ) קושר ביניהן . כך מתפרשת נבואת הנבל כהרחבה של העונש , שבמשל האיזור רק נרמז במלים "ככה אשחית " ( פס ' ט ( 3 ) . ( לפרשה כולה אופי חידתי : מעשה האיזור סתום עד שהאל מפענחו , ואף ההכרזה "כל נבל ימלא יין " מעוררת תמיהה - "הידע לא נדע" ( פס' יב , ( עד שהנבואה פותרת אותה . ( 4 ) שני הפתרונות הם על דרך המשל , המתייחס לחפצי יום יום המוכרים בשימושם ובתכונותיהם . ( 5 ) מבחינת אוצר המלים אפשר להצביע על הזיק...  To the book