קינת ירושלים, האם שביתה חרב (י, יט־כב)

> ט אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואראנו : כ אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי : כא כי נבעת הרע ים ואת יהוה לא דרשי על כ ן לא הע & כילו וכל מרעיתם נפוצה : כב קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון atiisb את ערי יהודה שממה מעון תנים : [ יט ] אוי לי - ראה ד , יג . ירושלים ( או הארץ ) מקוננת על החורבן והגלות . שברי - אסוני . נחלה - אנושה , קשה . בינוני נפעל מן חל"ה , כגון "מכה נחלה מאד" ( להלן יד , י " ; 0 ביום נחלה וכאב אנוש" ( יש ' ין , יא . ( ואני אמרתי - בלבי , חשבתי . אך זה חלי - מחלה קלה וחולפת . ואשאנו - אוכל לעמוד בו , כגון "איכה אשא לבדי קרחכם " ( דב ' א , - ואולם התברר לי שמן הפורענות הזאת אין תקומה . [ כ ] אהלי שדד - ואין לי מקום לגור בו . לפירוש הפסוק ראה לעיל ד , כ . וכל מיתרי נתקו - נקרעו היתרים הקושרים את האוהל ליתדותיו . בני יצאוני ואינם וגו ' - ואין מי שיסייע לי לקומם מחדש את האוהל . [ כא ] כי נבערו הרעים - המנהיגים ( ראה ב , ח ) היו טפשים ( ראה לעיל , פס ' ח . ( ואת ה' לא דרשו - זו טיפשותם שלא התפללו אל ה . ' על כן ל...  To the book