פרשה שביעית: קינות על החורבן, תוצאת חוכמת השווא (ח, ד-ט, כה)

הפרשה כתובה בסגנון השירה ובכך היא נבדלת מקודמתה . פס ' ד הוא פתיחה לפרשה החדשה . הפרשה מתמקדת בשניים מן הנושאים המרכזיים בחטיבת הנבואות הראשונה בספר - הפורענות הקרובה וסיבותיה , אך הם מוצגים כאן באופן שונה מאשר בפרשות הקודמות : הם שזורים בתוך שלושה מוטיבים המגבשים את הפרשה וקובעים את ייחודה : ( א ) הרהורי תוכחה , ( ב ) החוכמה , ( ג ) קינות וציטוטים . ( א ) בפרשות הקודמות גינוי חטאי העם הוא בדרך כלל בפניות תוכחה ישירות , כגון "הלוא זאת תעשה לך" ( ב , י ; 0 "תיסרך רעתך " ( ב , יט ;( "דעי עונך כי בה' אלהיך פשעת " ( ג , יג ;( " כבסי מרעה לבך" ( ד , יד " ;( זאת רעתך" ( ד , ד \ "בניך עזבוני" ( ה , ז ;( "הנני מביא עליכם" ( ה , טו ;( "הוקרי ירושלים " 1 ו , ח ;( "עמדו על דרכים ... הקשיבו לקול שופר " ( ו , טז יז ;( " יען עשותכם " ( ז , יג ;( "והשלכתי אתכם " ( ז , טו . ( ואילו כאן התוכחה היא חלק מהרהורי הנביא ומדברי האל אליו , כגון : "אין איש נחם על רעתו " ( ח , ו ;( "ועמי לא ידעו את משפט די" ( פס ' ז ;( "לכן אתן את נשיהם " ( פס ' י ;( "אסף אסיפם " ( פס ' יג ;( "מדוע הכעסוני " ( פס ' יט ;( "כלם מ...  To the book