דושיח בין הנביא לעם המודה בחטאו (ג, כא־כה)

כא קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישךאל כי העוו את דרכם שכחו את יהוה אלהיהם : כב שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו : כג אכן לשקר מגבעות המו ? הרים אכ ן ביהוה אלהינו תשועת ישראל : כי והבשת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו את צאנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם : כה נשכבה בבשתנו ותכסנויכלמתנו ' כייליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ו אבותינו מנעורינו ועד היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו : [ כא ] תחנוני - נסמך של תחנונים - בקשות נרגשות . כי העוו את דרכם - הלכו בדרך לא ישרה , חטאו . השווה : "חטאתי וישר העויתי " ( איוב לג , כ . 0 הנביא רואה בחזונו את בני ישראל בוכים מתוך חרטה על חטאיהם ומבקשים את סליחת האל . [ כב ] שובו - בתשובה . כיוון שחרטת העם כנה האל מעודדו , נוקט לשון פנייה סלחנית - " בנים שובבים " ( התפרש בפס ' יד ) ואף מבטיח : ארפה משובתיכם - דרך העם לשוב ולחטוא מדומה למחלה הטעונה ריפוי , והאל מבטיח  To the book