מ כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המ ה מלכיהם שריהם ןכהניהם ונביאיהם : כי אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו : כח ואי-ה אלהיןל אשר עשית לך יקומו אם ןושיעוך בעת רעתך כי מספר עריך היו אלהיך יהודה : מ ] ילדתנו [ כו ] כבשת גנב כי ימצא וגו ' - ישראל חשו חרפה וכלימה רק משום שנתפסו בקלקלתם ובאה עליהם הפורענות , ולא עקב חרטה כנה ומודעות לחומרת החטאים ולאיוולת שבהם . הבישו - בו " ש עניינו חרפה ") לא תבשו ולא תכלמו , " יש ' מה , י 0 ואכזבה " ) כי אני ד ' , אשר לא יבשו קוי , " יש ' מט , כג . ( כאן הוא בא בבניין הפעיל כצורת פ " י , ובמשמע של פועל חוזר - גרמו בושה לעצמם . לצורה ולמשמעות השווה : "כי זנתה אמם הבישה הורתם , " הו' ב , ז . המה - הם . צורה שכיחה , כגון "המר . הגברים אשר מעולם" ( בר' ו , ד . ( [ כז ] אומרים לעץ וגו ' - ציטטה פולמוסית נוספת ( ראה פס ' כ . ( בעובדם אלילים הריהם כאומרים במפורש דברים מגוכחים אלה . מתוך לעג מכנה הנביא את הפסילים "עץ" ו " אבן" ( השווה : "אלהים אחרים עץ ואבן , " דב ' כח , לו ) ומתעלם מהיותם סמלים מייצגים ב...
To the book