יוסף אחיטוב הציונות הדתית בין אידאולוגיה להלכה

א . הערות מתודולוגיות כמעט טבעי הוא שבציונות הדתית הגבולות בין אידאולוגיה ובין הגות תאולוגית יהיו מטושטשים . המכשול העיקרי בהבחנה קטגוריאלית וחד משמעית בין תחומים אלה נעוץ בשפה : גם כאשר האידאולוג הציוני הדתי יזדהה עם הציוני החילוני בפרוגרמה האידאולוגית שלו הוא ינמק את עמדותיו בלשון דתית , יתבל את אמתותיו בראיות מהמקרא ומספרות חז"ל , ויסתמך על הוגים יהודיים מכל הדורות – פילוסופים , תאולוגים ומקובלים – ככל שרוחב היכרותו וידענותו יזמנו לו , ולרוב אף יראה ואף " יוכיח , " עד כמה קלעו דברי קדמונינו בדיוק לנושאים הנידונים בימינו אלה ממש . רלבנטיזציה כזאת של דברי קדמונינו מכל הדורות היא המאפיינת את השיח הדתי כמעט בכל הדורות ; היא מהווה כידוע את ליבה של הדרשה ושל הדרשנות בין בסתר ובין בגלוי , ואין דורנו יוצא מכלל זה . ניתן היה אולי לטעון כי הגות תאולוגית המשוללת זיקה אידאולוגית תהיה הגות תאולוגית כזאת שלא נעשה בה שימוש למטרות חברתיות , מוסריות או פוליטיות קונקרטיות , אלא שאינני יודע מה בהגות תאולוגית יכול להבטיח שלא תתפרש ותתורגם לאידאולוגיה . גם סוגיה תאולוגית , מופשטת ככל שתהיה , עשויה לתמוך...  To the book