נבואת מוות (כח, ג־כה)

ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת הידעינים מהארץ : ויקבעו פלשתים ויביאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול' את כל ישראל ויחנו בגלביע : וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד : וישאל שאול' ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלימות גם באורים גם בנביאם : ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי' אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה ויאמרו עבדיו' אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור : ויתחפש שאול וילבש' בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים' עמו ויביאו אל האשה לילהויאמר קסומי נא לי' באוב והעלי לי את אשר אימר אליך : ותאמר הנה אתה ידעת' את אשר עשה שאולאשר הכרית את האיבות ואת הידעיני מן הארץ ולמה אתהמתנקש בנפשי להמיתני : וישבע לה שאול ביהוה לאמיר חי יהוה אם יקרך עוין בדבר הזה : ותאמר' האשה את מי אעלה לך ויאמר את שמואל העלי לי : ותרא האשה' את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר הא & ה אל שאול לאמיר למה רמיתני ואתה שאול : וייאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית ותאמר האשה' אל שאול אלהים ראיתי עלים מן הארץ : וייאמר לה' מה תארו ותאמר איש זקן' עילה והוא עטה מעיל וידע שאול' כי שמואל הוא ויקד אפים ארעה וישתחו : וייאמר שמוא...  To the book