אצילות־נפש (כד, א־כב)

ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים וי-גדו לו לאמיר הנה דוד במדבר עין גדי : וייקח שאול שלישת אלפים איש בחור מכל ישראל וילך לבקש את רוד ואנשיו על פני עורי היעלים : רביא אל גךרות הצאן על הדרך ושם מערה תביא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה יישבים : ויאמרו" אליו הנה היום אשר אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את איביך ב ; ךך ועשית לו כאשר יטב בעיניך רקם דוד ויכלת את כנף המעיל אשר לשאול בלט : ויהי אחרי כן ויך לב רוך אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול : ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם אעשה את הרבר הזה לאדני למשיח יהוה לשליח ידי בו כי משיח יהוה הוא : וישסע דוד את אנשיו ולא נתנם לקום אל שאול ושאול קם מהמערהוילך בדרך : ריקם דוד אחרי כן ויצא מן המערה ויקרא אחרי שאול לאמיר אדני המלך ויבט שאול' אחריו ויקד דוד אפים ארעה ויישתחו : וייאמר דוד לשאול למה תשמע את רברי אדם לאמיר הנה חד מבקש רעתך : הנה היום הזה ךאו עיניך את אשר נתנך יהוה 1 היום 1 בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר ליא אשלח ידי באדני כי משיח יהוה הוא : ואבי ראה גם דאה את כנף מעילך בידי כי בכךתי" את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי" אין בןדי ךע...  To the book