ג. האופי הספרותי

סיפורים רבים בספר שמואל מגלמים את אמנות הסיפור במקרא כמיטבה . סיפורים בעלי עניין אנושי עמוק וכוח דרמטי רב מעוצבים בדרך שאץ דומה לה במזרח הקדום , וסגולותיהם הרשימו את קוראיהם בעבר ובהווה . הם עשירים באמצעים ספרותיים , כגון רמיזת משמעויות על ידי חזרות מסוגים שונים , מחזרה של צליל ומלה ועד חזרה של קטעים ואף של סיפור שלם , הובלת ההתרחשות באמצעות דו שיח , שרטוט חסכני אך מעמיק של אופי הדמויות , טיפול דינמי בזמן ובנקודת התצפית , הקבלות וניגודים , מוטיבים , ועור . המספרים נותנים למאורעות ולדמויות לדבר בער עצמם , הם ממעטים בהסברים ובפירושים , ונמנעים בדרך כלל מלשפוט את הדמויות . את דעותיהם הם נוהגים להביע בדרכים עקיפות . במקרים המעטים והמיוחדים שיש בהם שיפוט ישיר הוא מיוחס לאלוהים ") וירע הדבר אשר עשר , דוד בעיני ה - "' שמ '' ב יא , כז < או לנציגו ( שמואל מוכיח את שאול על שלא שמע בקול ה , ' נתן מגנה את דויד על מעשר . בת שבע ואוריה . ( אך יש גם מקרים , אם כי מעטים , של אפיון דמויות מפי המספר , שגלום בהם שיפוט : "ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה "' ( שמ " א ב , יב ;( "ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל ו...  To the book