חזון העצמות היבשות ופשרו לז, א־יד

פרשת חזון העצמות מהווה יחידה נבואית אחת . היא פותחת בנוסחת החוויה החזונית "היתה עלי יד ה 1 "' אא ( 1 וחותמת בצירוף של נוסחת הכרה מורחבת "וידעתם כי אני ה "' ובנוסחת השליח הנבואי "נאם ה "' ( יד ב . ( מבחינת התוכן היא אינה קשורה בנבואה הקודמת ואף לא בנבואה הבאה ( לז , טו כח . ( אף מבחינה סגנונית הפרשה מהווה יחידה שלמה , היא מסיימת במה שפתחה : פותחת ב '' רוח ה "' ובצורה פועלית "ויניחני " ( פס ' א , ( וחותמת ב " רוחי " ובצורה פועלית "והנחתי " ופס' יד , ( גם אם משמעם של הפעלים ושל שם העצם 'רוח ' אינו זהה בשני המקראות . הפרשה עצמה מתחלקת לשתי יחידות עיקריות . הראשונה ( פס ' א י ) חזון תחייתן של העצמות היבשות הממלאות את הבקעה בבבל ; והשנייה ( פס' יא ידו הסבר לחזון , ולפיו העצמות היבשות הן "כל בית ישראל" ( פסי יא 1 ותחייתן היא הוצאת ישראל מהגלות והבאתם לארצם ו , "והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" ( פס ' יבן , "והנחתי אתכם על אדמתכם " ( פסי יד . ( בעוד שהחזון מתאר את העצמות היבשות הקמות לתחייה , ההסבר מפליג למציאות שונה : העלאה מתוך קברים ותחייה . לכאורה , יש כאן שתי תמונות נפרדות , אולם נראה שהקשר בין...  To the book