נבואה על החרב שתכה את עמון (כא, לג־לז)

לג ואתה בךאדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהו ה אל בני עמון ואל חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק : לי בחזות לך ^ זוא בקסם לך כזב לתת אותך אל צוארי חללי רשעים י אשר בא יומם בעת עו ן קץ : לה השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך : לי ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית : לז לאש תהי ה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי : בנבואה הקודמת מתואר מלך בבל כמי שעורך , כביכול , טקס של נחש כדי להחליט האם לעלות תחילה לירושלים או על רבת בני עמון . מעשי קסם אלה מביאים אותו להכרעה לעלות על ירושלים . לכאורה רבת בני עמון ניצלה . אולם כתובים אלו מבהירים כי ההחלטה לעלות על יהודה אין פירושה שבני עמון יינצלו . יתר על כן , הנביא מבטיח שבסופו של דבר ייעשה משפט אף בחרב עצמה , היינו בבבל . נבואה זו החותמת את פרק כא מגלה זיקות מעניינות לנבואות הקודמות לה . היא חוזרת לדימויים שבתחילת הפרק : האש והחרב . שתי הנבואות הראשונות עסקו באש ( פס ' א ד ) ובחרב ( פס' ו י , ( וכאן הסדר מצולב : חרב ( פס ' לג ) ואש 1 פם' לו . ( הנבואה השנייה מתארת את...  To the book