משל היער הנשרף ושברו (כא, א־י)

כא א ויהי ךבר יהוה אלי לאמו : ב בך אדם שים פניד דרה תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער 7 \ שד 7 \ נגב : ג ואמרת ליער הנגב שמט דבר יהוה כדר אמד אדני יהוה הנני מצית בןלו א # ואכלה בך כל עץ לחוכל עץ יב ^ לא תכבה להבת ^ להבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה : ד וראו כל ב ^ ור כי אני יהוה בערתיה לא תכבה : ה ואמר אהה אדני יהוה 7 \ מ 7 \ אמרים לי ^ » ח הלא ^ מ /< 0 לים הוא : ו ויהי ךבר יהוה אלי לאמר : ז בךאדם שים פניך אל ירו ^ לם והטף אל מקךשים והנבא אל אדמת ישךאל : ח ואמרת לאךמת ישךאל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חךבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע : ט יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע ° לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר מנגב צפון : < וידעו כל בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד :  To the book