"הנפש החוטאת היא תמות" פרק יח

פרק יח פותח בנוסחת ההתגלות ( פסי א ) וחותם בניסוח מורחב של נוסחת השליח ( פס י לבו . הפרק אינו מהווה המשך לפרק הקודם , ואף הפרק הבא יעסוק בעניין שונה . מבחינה תוכנית הפרק מהווה יחידה אחת , העוסקת בשאלת הגמול . ניתן לחלק את הפרק לשניים : פס' א כ : ההיבט הקיבוצי , האם העונש מתגלגל מדור לדור ? פס' כא לב : ההיבט האישי , האם העונש מתגלגל מתקופה לתקופה בחיי הפרט ? הנבואה פותחת בפולמוס עם תפישה עממית הבאה לידי ביטוי במימרה "אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה " ( פס ' ב . ( בהמשך מתמודד יחזקאל עם מימרות שהעם אמרן או עשוי לאומרן נוכח דברי הנביא . מימרות אלה , כגון "לא יתכן דרך אדני " ( פס ' כה , כטו או "מדע לא נשא הבן בעון האב" ( פס ' יט , < גם אם הן בדויות לשם דו השיח המדומה שבין הנביא לקהלו , הן משקפות הלכי רוח עממיים שיחזקאל מנסחן . מכאן שיחזקאל היה מעורה במתרחש סביבו ואף ניסה לעקור משורש תפישות מוטעות . התפישה העממית הרווחת המובעת במימרה "אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה " ( פס י ב < משקפת תפישה שלה שני פנים : האחד , האבות הרשעים לא ותמיד ) נענשים על מעשיהם ; השני , הבנים ( הזכאים , הצדיקים ) ...  To the book