חרטה (יב, א־כה)

וישלח יהוה את נתן אל דוד ויבא אליו וי י אמר לו שני אנ & ים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש : לעשיר היה צאן ובקר י הרבה מאד : ולרש איךכל כי אם כב & וה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת : ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לע & ות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו : וי חר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי יהוה כי בךמות האיש העשה זאת : ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה Syi אשר לא חמל : ויאמר נתן אל דוד אתה האיש כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול : ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה : מדוע בזית ו את דבר יהוה לעשות הרע בעינו את אורי-ה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון : ועתה לא תסור חרב מביל ; ך עד עולם עלןב כי בזתני ותקח את אשת אוריה החתי ללזיות לןל לאשה : ^ כה ו אמר יהוה הנ ממקים ליך ך ^ המביתך ^ ולקחתי את נ & יך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת : כי את...  To the book