סיכום

לסיום , אני מבקש לשרטט , פעם נוספת ומסכמת , את גבולות המגרש שסימנתי עבור אותה קבוצה של סרטים הנכללים במה שאני מכנה " דגם הקולנוע האופציונלי" ואת כללי המשחק שעל פיהם בחרתי לנוע במגרש זה . גם סימון זה וכללים אלה מבטאים , בעיקרו של דבר , החלטות פרשניות , שרירותיות , פרדיגמטיות , ולכן זו הצעה אופציונלית . א . רוב רובו של הקולנוע , מראשיתו ועד ימינו , הוא קולנוע נרטיבי – קולנוע הנענה לכללי תחביר היוצרים מהלך מתמשך , שיש בו התחלה וסוף מובנים ומובחנים . מהלך נרטיבי מתפקד על בסיס היגיון של סיבה ותוצאה , ולרוב הוא חותר לקראת תכלית רלוונטית למהלכי העולם הבדיוני ולכלליו . הקולנוע האופציונלי איננו נרטיבי במובן המקובל . הדבק המחבר את חלקיו השונים איננו הדבק הסיבתי , והתכלית הנותנת הצדקה והיגיון למבנהו השלם של הסרט איננה דיאגטית , אלא חיצונית ואובייקטיבית . בניגוד לסרטי אפיזודות אחרים , יש בדגם הקולנוע האופציונלי זיקה השוואתית מתבקשת בין האפיזודות השונות שבאותו סרט , והשוואה זו מובילה להבנת הזיקה האפשרית ביניהן כאופציונלית . ב . הקולנוע האופציונלי מבטא , מצד אחד , ויוצר , מצד אחר , התייחסות ייחודית ...  To the book