סיכום

בספר זה הוצעה המחשבה האונטולוגית של היידגר כתשתית לחשיבה מחודשת על היסודות התאורטיים של הפסיכואנליזה . המפגש בין היידגר למחשבה הפסיכואנליטית של פרויד הוצג על רקע קשר היסטורי . טענתי כי האפיסטמולוגיה של ברנטאנו השפיעה על יסודות המחשבה הפרוידיאנית והייתה רגע מכריע בהתפתחותה של המתודה הפסיכואנליטית . לצדה של נקודת המפגש בין פרויד וברנטאנו התקיימה עוד נקודת מפגש – בין ברנטאנו והוסרל , ובה עבר ציר מחשבה חדש שהגיע לשיאו באונטולוגיה ההיידגריאנית . בעוד ציר המחשבה העובר דרך נקודת המפגש בין ברנטאנו ופרויד יצר תמונת עולם הבנויה על ההנחה שהזמן הוא רצף של נקודות לינאריות והכיל בזעיר אנפין את פרשת הדרכים שבה נמצאת הפסיכואנליזה בת זמננו , ציר המחשבה שעבר בין ברנטאנו , הוסרל והיידגר קידם את הרעיון שבבסיס הופעתו של העולם שוכנת תופעת הזמניות . עצם התנועה הפרשנית של חזרה בזמן לאותו רגע בהיסטוריה שבו הותוותה המסגרת הרעיונית של הפסיכואנליזה ומשמועו מחדש היא בראש ובראשונה ביטוי של האפשרות לראות בזמן ביטוי של תופעת הזמניות . העדשה שבעדה ביקשתי לראות את הזמניות כבסיס להבנת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה הפרוידי...  To the book