|
|
כמו שצוין בפרק השישי , פרויד מסביר במאמרו " על הדינמיקה של ההעברה" ( 1912 ) כיצד הליבידו עובר רגרסיה בתגובה לעבודה האנליטית ומחיה דמויות ודימויים מהילדות . מ "ב , 1920 מעבר לעקרון העונג" ואילך , מסביר פרויד את ההעברה כהכרח פנימי של המטופל לחזור על המודחק כאילו הוא חוויה מן ההווה , כלומר ככפיית חזרה . ההעברה מטילה על המטפל את המודחק שבעולמו של המטופל . תופעת ההעברה גורמת למעשה למטופל לחיות את העבר כאילו היה ההווה עצמו : היא גורמת העברה של העבר להווה וחזרה כפייתית על המודחק . ההסבר הפרוידיאני לתופעה זו , גם כאשר הוא רואה בה תוצר של רגרסיה ליבידונלית וגם כאשר הוא רואה בה כפיית חזרה , מתארה כסיטואציה שבה האדם מביט בהווה שבו נוכחת המציאות האובייקטיבית , אך במקום להכיר בה הוא פוגש את העבר . כלומר , האדם שחווה את ההעברה אינו חווה את המציאות במלואה , אלא נמצא לכוד בתוך מרחב אשלייתי סובייקטיבי שמושלך על האחר / המטפל . מההיבט של מהלך האירועים בזמן , מיקומו של הלא מודע במסגרת מבנה התודעה , מחוץ למהלך הזמן , הוא תנאי להשלכה של העבר על ההווה . הלא מודע כמרכיב הנפשי המכיל בקרבו את אותם חוויות ודימו...
To the book |
|
|