פרק שמיני בחזרה לאידה: המושגים הפסיכואנליטיים כביטוי של יחסי זמן

מהפרספקטיבה של היידגר התאוריה הפרוידיאנית פועלת בתוך מסגרת משמעות של מטפיזיקת נוכחות , שבה ההווה משמש הבסיס האולטימטיבי להופעת הדברים בעולם . הניסיון להחזיר את הזמניות לתאוריה הפסיכואנליטית מחייב הבנה מחודשת שלה , הבנה שתישען על האופן שבו הזמניות מאפשרת להיות שם להתקיים בעולם דרך אופק הנוכחות , ההווה . ( Praesens ) העולם האובייקטיבי כמו שנוהג פרויד לכנותו הוא עולם שבו ההווה , שמופיע מתוך אופק הנוכחות , קנה לו שליטה על הממשות כולה . הניסיון שלי לשוב אל התאוריה הפסיכואנליטית ולהבינה מחדש לאור הפרספקטיבה של הזמניות פירושו בראש ובראשונה להבין את התהליכים הפסיכולוגיים כתהליכים שמכוננים לא רק במסגרת ההווה ( העולם האובייקטיבי , ( אלא במסגרת שלושת הזמנים והאופנים שבהם אופק הנוכחות מאפשר לתופעות להיחשף בעולם . בקריאתי בסיפור המקרה של אידה בפרק החמישי , התמקדתי בניסיון להצביע על חסרונה של תופעת הזמניות במסגרת המחשבה הפסיכואנליטית , ואילו בפרק זה אני מעוניין להראות כיצד אפשר לקרוא את אותם מושגים שבאמצעותם מסביר פרויד את התנהגותה של אידה כביטוי של תופעת הזמניות . אני חוזר לסיפורה של אידה לא רק מאח...  To the book