|
|
לדעת פרויד המפגש עם המציאות הוא התרחשות אגו צנטרלית , אך כמו שראינו , המציאות עצמה מובנת כאובייקטיבית רק אם היא נתפסת על ציר זמן לינארי . כאשר אנו מתבוננים באגו מהפרספקטיבה של הזמן , האגו הבוגר מתגלה כיכולת של הפרט להתבונן ברצף האירועים בצורה כרונולוגית , והרגרסיה שמאפיינת את האגו במצבים פסיכו פיזיולוגיים מסוימים , מצבים נוירוטיים , שקולה לחוסר האפשרות של הפרט להמשיך ולהכיר ברצף הזמן האובייקטיבי . לפי קריאה זו האגו מובן כתנאי למפגש עם המציאות האובייקטיבית , כביטוי של רצף נקודות זמן לינאריות , ואפשר להסיק ממנה כי כאשר העולם נוכח ללא תיווכו של האגו , קרי במצב הנרקיסיסטי , המפגש עם העולם ( במובן של הפרה מציאות האובייקטיבית ) מתרחש באופן עקרוני במרחב זמני לא כרונולוגי . הואיל והמצב הנרקיסיסטי הוא אותו חלק בתאוריה הפרוידיאנית שבו אפשר , באופן עקרוני , לזהות את תופעת הזמן כתופעה שעדיין אינה מוכפפת לתבנית הלינארית , לא לטובת המשכיותו הרציפה של מבנה הסובייקט מצד אחד ולא לטובת רצף הממשות מצד אחר , יהיה נכון לנסות ולהבין את המניפסטציות הפסיכולוגיות השייכות למסגרת זו לנוכח אופק המשמעות של הזמניו...
To the book |
|
|