ג. דונלד ו' ויניקוט

בעיני ויניקוט עצם המעבר מחיים צמודים לאם ( היציאה מהשלב הנרקיסיסטי ) לחיים המתנהלים לצדה ולבסוף עצמאות מהתלות באם , נתפס כתהליך אשר בסיסו רצוף תופעות מעבר . תופעות המעבר מתקיימות מהשלב שהשד ( ספק החום והאוכל ) מופיע בדיוק בזמן שהתינוק מפנטז את בואו ועד לשלב שהאם נתפסת כמתקיימת מחוץ למרחב האומניפוטנטי של התינוק . תכונה מהותית של אובייקט המעבר היא עצם היותו תגלית של התינוק ולא אובייקט שנכפה עליו . על התינוק להרגיש כי אובייקט המעבר איננו המצאה פנימית , כלומר פנטזיה , ועם זאת עליו להרגיש כי האובייקט אינו אובייקט חיצוני לו , כלומר מחוץ לשליטתו . אובייקט שיענה בעיני התינוק על תנאים אלו יהיה אובייקט המעבר . ויניקוט נדרש לתופעות המעבר וכך הוא כותב : העמדתי את התחום הזה בניגוד למציאות נפשית פנימית , או אישית , ובניגוד לעולם הממשי , שבו חי היחיד ושאותו אפשר לתפוס תפיסה אובייקטיבית . מיקמתי תחום חשוב זה של חוויה במרחב הפוטנציאלי שבין היחיד לסביבה , הוא המרחב שבראשית קיומו מאחד ומפריד כאחד את התינוק והאם , בזמן שאהבת אם , שמתגלה במהימנות אנושית , מעניקה למעשה לתינוק תחושת 13 אמון , או ביטחון , בגו...  To the book