הואיל ופרויד דן בעולם במונחים של אובייקטיביות ואמת מדעית , והואיל ואנו תרים אחר המקום שבו המונחים האונטולוגיים יכולים לשמש אלטרנטיבה תאורטית , עלינו להתמקד באותם חלקים של התאוריה הפסיכואנליטית שבהם פן זה של המציאות הפרוידיאנית עוד לא השתלט לחלוטין על הבנת נוכחותו של הפרט בעולם . לדעת פרויד האגו הבוגר מאופיין כאמור ביכולת לוותר על עקרון העונג לטובת עקרון המציאות , באופן שהוא אינו מופעל בצורה עיוורת על ידי היצרים , אלא שוקל את מעשיו לפי ההשלכות האפשריות שלהם . בחיבורו " האני והסתם" ( 1923 ) מתאר פרויד את האגו הבוגר כמתווך בין העולם החיצון והעולם הפנימי ( איד . ( קיומו של האגו במערכת הנפשית קשור אפוא קשר הדוק בקיומה של ההבחנה בין עולם פנימי לעולם חיצוני . השלבים הקודמים להיווצרותו של האגו הבוגר הם אותם שלבים שבהם העולם אינו מופיע בעולמו של התינוק כאובייקט חיצוני הנפרד מעולמו הפנימי . על ציר ההתפתחות הכרונולוגית של התאוריה הפסיכואנליטית , תחילה ראה פרויד באגו רשות מדחיקה ורק אחר כך ראה בו רשות האמונה על ארגון המרכיבים הנפשיים . האגו הוא ארגון המאופיין במגמה ראויה מאוד לציון לכיוון האחדה , ...
To the book