בהמשך להלך המחשבה שאפיין את " מעבר לעקרון העונג , " שבו המיקוד המחקרי של פרויד מוסט מהתכנים המודחקים אל עבר הכוחות המדחיקים , בחיבורו " האני 24 והסתם" ( 1923 ) מבנה התודעה עובר טרנספורמציה ונבנה מחדש סביב הכוחות המדחיקים . אם במבנה התודעה הטופוגרפי החלוקה בין מערכת התודעה המודעת , הסמוכה למודעת והלא מודעת יצרה חללים סטטיים ששימשו מסגרת לפעילותם של יצר המין ויצר הקיום , הרי עתה החלקים השונים שמרכיבים את התודעה הסטרוקטורלית הופכים להיות השחקנים הראשיים בדרמטולוגיה הנפשית . הלא מודע המשמש מרכז אופקי במבנה התודעה הטופוגרפית עובר שינוי רדיקלי – הוא מקבל ייצוג אנכי ונעשה חלק אינטגרלי שעובר דרך כל מרכיבי התודעה . פרויד נדרש לבעייתיות הגלומה בהסברים לתופעת הנוירוזה בחלוקה הטופוגרפית וכותב כך : המסקנה העולה לנו מהתנסות זו לגבי הפראקטיקה האנליטית היא , שאנו מגיעים לאי בהירות וליקויים אין קץ , אם אנו דבקים באופן ההבעה הרגיל שלנו ואם אנו רוצים , דרך משל , לתלות את הנאורוזה בסכסוך בין המודע ובין הלא מודע . מתוך הכרתנו בטיב היחסים הסטרוקטוראליים של חיי הנפש צריכים אנו להעמיד ניגוד אחר : את הניגוד ...
To the book