|
|
אף שפרויד אינו טוען באופן אקספליציסטי כי הוא מחזיק בתפיסת זמן לינארית כבסיס תאורטי לשיטה הפסיכואנליטית , קריאה בסיפור המקרה של אידה מגלה כי הישענותה של טכניקת הפרשנות על התנאי הצורני וכליאת הסיטואציות באופק פרשני בודד הן הוכחה לכך שבאופן אימפליציסטי אכן כך הדבר . הבעיה הטמונה בכינון המתודה הפסיכואנליטית על תפיסת זמן לינארית היא שטבע האדם מוסבר , מתואר ומנותח בבחינת חפץ שאינו שונה מכל אובייקט אמפירי אחר . בגישה זו כל מה שמאפיין ומבדיל את האדם מעולם האובייקטים אובד . ליתר דיוק , מה שנעלם מההוויה האנושית בגישה זו הוא תופעת הזמן כמשך . העובדה שאריקסון , גלן , מרקוס , לאקאן ודקר מקבלים את סיפור המקרה כמסגרת לניתוח הטיפול הפסיכואנליטי של פרויד באידה מגלה כי ניתוחם נשען על תפיסת הזמן החד ממדית שמובלעת בשיטתו של פרויד . הביקורות הפסיכואנליטיות והספרותיות שהם מעלים כלל אינן עוסקות בזמן כגורם מכונן של הפרשנות הפרוידיאנית היות שהתייחסותם לממצאיו של פרויד נשארה כלואה בגבולות ההסתרה של ממד הזמניות . המרת סיפור חייה של אידה ברצף של נקודות מגלה כי בבסיס המתודה של פרויד נמצאת תמונת עולם שעל פיה הזמן ה...
To the book |
|
|