|
|
מרקוס , שנמנה עם זרם חוקרי הספרות , פונה לניתוח סגנון הכתיבה של פרויד ומצביע על כך שכתיבתו רוויה טכניקות המזכירות מחזות כמו של איבסן אך נושאת הבדל עקרוני אחד . פרויד איננו רק איבסן , היוצר והמחזאי ; מלבד זה , ובאופן ישיר , הוא גם אחת 8 הדמויות בעלילה , ובסופו של דבר , סבלו אינו נופל מסבלם של האחרים . קיום דמותו של הסופר בתוך העלילה , פניותיו החוזרות ונשנות אל עבר הקורא המדומה , נטייתו להזהיר את הקורא מפני סוג החומר שהוא עומד לקרוא , דרשותיו בנושא הקושי הטמון בזכירתם של פרטים מן הטיפול בזמן שאסר על עצמו לכתוב בעת הטיפול , הלנתו על הזמן הקצר של האנליזה ( שלושה חודשים , ( כל אלו ועוד יוצרים אזכור ומודעות למדיום שדרכו מתבצעת הכתיבה , ומגלים את פרויד כסופר מודרניסט . זיהוי סגנון הכתיבה של פרויד עם הכתיבה המודרניסטית חושף שתי נקודות חשובות : . 1 מרקוס מזהה בכתיבתו של פרויד הפעלת עקרון חלוקה ערכית בין מטופליו , על פי סגנון הסיפורים שהם מספרים לו . בהתייחסו למטופליו , כותב פרויד : הם יודעים אומנם לספק לרופא מידע מספיק ורציף על תופעה זו או אחרת
To the book |
|
|