|
|
בסעיף זה אבקש להציג כיצד בונה ברנטאנו את תורת ההכרה , ( 1876–1871 ) כדי להכין את הקרקע לדיון בשאלה איך מוטיב הזמן נעשה נקודה מרכזית בתורה זו . בתחילת הפרק הראשון של " פסיכולוגיה מנקודת מבט אמפירית" כותב ברנטאנו : אין לנו שום זכות אפוא להאמין שהאובייקטים של מה שנקרא תפיסה חיצונית באמת קיימים כמו שהם מופיעים לפנינו . אכן , הם אינם קיימים מחוץ לנו 37 באופן שאפשר להוכיחו . בניגוד למה שבאמת וממש קיים , הם רק תופעות . הצהרה זו יש לקרוא לנוכח השיח שמאפיין את הפילוסופיה המערבית , ובו שאלת קיומו של העולם החיצוני מוטלת בספק ונעשית בעיה פילוסופית ( השאלה האונטולוגית . ( בעיה זו התוותה את מסלול המחשבה של פילוסופים כגון דקרט , יום וקאנט , אשר ראו באפיסטמולוגיה את הדרך המתאימה לפתרון סוגיה זו ואת הנתיב הנכון לגילוי יסודות תאורטיים מוצקים למדעי הטבע . גם על פי ברנטאנו עלינו למקד את החקירה הפילוסופית באופן שבו אנו מכירים את העולם ולא בעולם כשהוא לעצמו . כלומר , לדידו העיסוק הפילוסופי הוא בראש ובראשונה ניסיון לתת תשובה לשאלה האפיסטמולוגית : כיצד אנו מכירים את העולם . בדיוק כמו שבתפיסת החושים אנו נתקלים...
To the book |
|
|