|
|
ההבחנה האונטולוגית משרתת את הדיון בשני אופנים : ראשית , היא מאפשרת נקודת מוצא להמשך החקירה האונטולוגית ושנית , היא יוצרת הבחנה רובדית בנוגע לאופן שבו אנו פוגשים את העולם . ברובד אחד יופיע העולם במובנו היומיומי או האונטי וברובד השני יופיע העולם כשייך לאפיונים האקזיסטנציאליים שמאפשרים את המפגש עם העולם במובנו האונטי . אם עד כה ראינו כי המטרה הראשונה של היידגר Heidegger 1996 , p . 28 5 6 שם , עמ' . 31 הייתה להבטיח כניסה נכונה לאופן החיפוש אחר שאלת משמעותה של ההוויה , עתה , משנוסחה נקודת המוצא הנכונה , אין אנו עומדים עוד אל מול מושא החקירה כפי שאנו רגילים לפגוש בו בפילוסופיה המסורתית . כלומר , אין אנו עומדים מול עולם שמופיע כאובייקט חקירה הנמצא מחוץ לסובייקט ודורש הוכחה אונטולוגית לקיומו , או לחלופין דורש דין וחשבון על האופן האפיסטמולוגי שבאמצעותו רכשנו את הידיעה שלנו עליו . כאשר פלמר ( Palmer ) דן ביחס המתקיים בין הסובייקט לעולם אצל היידגר , הוא מדגיש כי תופעת העולם קודמת לכל אפשרות של חלוקה קונצפטואלית , אם אובייקטיבית ואם סובייקטיבית : " תפיסתו של העולם כנפרד מהעצמי תהיה אנטיתזה מוחלטת ...
To the book |
|
|