לדידו של היידגר תפיסת הסובייקט הקאנטיאנית לא חרגה מתפיסת הסובייקט הקרטזיאנית , אלא העמיקה ופיתחה את נקודת החלוקה הקטגוריאלית שבאמצעותה מתגלה העולם לאדם , קרי החלוקה לסובייקט-אובייקט . הסובייקט גם אצל דקרט וגם אצל קאנט הוא קודם כול ישות חסרת תכונות , חסרת כל סממן אישי , ורק בשלב השני אפשר לצרף אליה מאפיינים – אני חושב , אני שופט , אני רוצה , אני כותב וכו . ' בפרק השני של " בעיות יסוד של הפנומנולוגיה , " סעיף , b 13 שדן בהפרדה בין האגו לעולם אצל קאנט , כותב היידגר : ביסודו של דבר , קאנט משמר כאן את התפיסה של דקרט . עם זאת , מהותית החקירות של קאנט עצמו היו ויישארו תמיד למען הפרשנות האונטולוגית של סובייקטיביות , ה"אני , " האגו , הוא בעבורו , כמו שהיה בעבור דקרט , דבר Heidegger 1982 , p . 128 23 חושב , ( res cogitans ) דבר כלשהו , שחושב בעיקר , משהו שמייצג , תופס , שופט , חולק על . [ ... ] דקרט קורא לכל אופני ההתנהגות האלה קוגיטציות . 24 האגו הוא משהו שיש לו את הקוגיטציות האלה . כדי שהחקירה הפילוסופית לא תיקלע למבוי הסתום שמאפיין את הפילוסופיה הדוגלת בקיומו של סובייקט טהור , בוחר היידגר שלא...
To the book