מבוא

ספר זה הוא ניסיון פילוסופי לחשוב מחדש ומנקודת מבט פנומנולוגית קיומית על היסודות התאורטיים של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית . הדיון יתמקד בזמן – משמעותו בתאוריה הפסיכואנליטית ותפקידו במפגש הקליני . חשיפת משמעותו של הזמן בתאוריה הפרוידיאנית תיעשה לאור תפיסת ה"זמניות" ( Zeitlichkeit ) של מרטין היידגר . ( 1976–1889 ) כאשר אנו מתבוננים בשיטת הטיפול הפרוידיאנית , נדמה לכאורה כי לזמן יש מעמד מרכזי בדינמיקה של המפגש הקליני וביסודות התאורטיים שלו . הטיפול הפסיכו דינמי מתמקד בכמה היבטים של הזמן : זיהוי אירועי העבר שעיצבו את ההיסטוריה הפרטית של המטופל , התבוננות בהתרחשות ה"העברה" כמקום שבו ההווה נקרא או נתפס כ"מסך" שמוקרנות עליו חוויות העבר של המטופל ואיתור פנטזיות ומשאלות בלתי מודעות המעצבות את ההתנהגות של המטופל בהווה ובעתיד . על אף זאת , כאשר אנו מתבוננים בקורפוס הפרוידיאני , אנו מגלים להפתעתנו כי פרויד ( 1939–1856 ) מעולם לא יצר דיון מקיף ושיטתי במושג הזמן . טענתי היא שחסך זה אינו מקרי . עם זאת , לא יהיה נכון לומר שהתאוריה הפרוידיאנית חסרה תפיסת זמן , אלא שתפיסת הזמן שהיא מבוססת עליה מובלעת בכתיבה...  To the book