אברהם אדרת

8 . 7 . 1986 לפני שנים רבות , בשנת תרצ"ז , כתב אחד החברים הוותיקים , הפעילים , ישראל גת ז"ל , לעת פתיחת צריף התרבות במקום , ביומן בית השיטה , רשימה הנקראת " שביל לתרבות . " הוא סיים רשימתו במילים אלה : " מי שנושם את חיינו אנו כמניחי יסוד לחברה יהודית , מי שמאזין למחשבה היהודית החדשה , יראה כמה ממהרים אנו בהיסטוריה . יחוש שכבר נקבע השביל , בשבילו של האדם של ( מיכל ) אנג'לו המושיט ידו לאלוהים ואינו מגיע אליו ובכל זאת יחזיק אותה תמיד מושטת . " התפיסה הזו , שאנו ממהרים מאוד בהיסטוריה , לאחר כמעט יובל שנים מהיום שנכתבה הרשימה הזאת , לא עמדה במבחן המציאות לדאבוני הרב , בייחוד בתחום הקריטי הזה שאנחנו עומדים לדון בו : תהליכי האיחוד בתנועת הפועלים ובתנועות הנוער בארץ . עניין זה שכביכול היה צריך להיות לחם חוק בתנועה ומובן מאליו , והיה חייב להתגשם בקצב מהיר , התעכב במשך יובל שנים , בתהפוכות וייסורים ובאכזבות כבדות מאוד , שגרמו לשיבושים חמורים ולסילופים ביחסים בין מחנות מגשימים החותרים למעשה לאותה מטרה . והשאלה המוצגת , ונדמה לי שאתם חשתם אותה גם בדיונים שלכם כאן בסמינר , מדוע ארע הדבר שנושא שהועל...  To the book