|
|
וולף פותחת בסקירה של מה שהיא מכנה ״תפיסות העצמי העמוק״ ובהצבעה על מגבלה או לקונה שטבועה בהן ( בדיוננו הן מיוצגות בתאוריית העצמי של פרנקפורט , אבל זו הניבה הסתעפויות משנה . ( דימוי תקרת הזכוכית שהצעתי בפסקה הפותחת יפה להארת מהלך זה , משום שאפשר לאפיין באמצעותו גם את המשימה שמקבלות על עצמן תפיסות העצמי העמוק וגם את ביקורתה של וולף על תפיסות אלה . תפיסות העצמי העמוק עמלות לשחרר את הגרסה הקלסית של הקומפטיביליזם מההאשמה של כפיית תקרת זכוכית על החשיבה , ומגביהות את התקרה הזאת ; המגבלה שוולף מוצאת בהן משמעה שהגבהת התקרה בתפיסות אלה כנתינתן אינה פותרת את הבעיה , משום שגם הן מציבות גבול מלאכותי לחקירה ולדרישה . תפיסות העצמי העמוק מרשות כזכור חקירה ודרישה לא רק בנוגע למקור פעולתו של הפועל – פעולה חופשית היא פעולה שנעשית מתוך רצון – אלא גם בנוגע למקור רצונו של הפועל . מותר וצריך לשאול לא רק אם פעולתו של הפועל היא חופשית , אלא גם אם רצונו הוא חופשי ; לא רק אם הוא נהנה מחופש פעולה , אלא גם אם הוא נהנה מחופש רצון . הרצון החופשי הוא רצון ( מסדר ראשון ) שהתעצב ברצון ( מסדר שני , ( וכפל הקומות של הרצון...
To the book |
|
|