פרק שלישי מיקוד הוויכוח

האם אפשר לפנות מקום לחופש בתוך סדר הסיבתיות הטבעית ? האם אפשר לפנות לו מקום שלא בתוך סדר זה ? כמו שאמרתי בסוף הפרק הקודם , שתי השאלות משרטטות את מפת המחלוקת בין שני המחנות הגדולים של הקומפטיביליסטים והאינקומפטיביליסטים . בפרק הראשון , בהנגדה שהנגדתי את דברי הרמב״ם " ) רשות לכל אדם נתונה ( " לדבריו של שפינוזה " ) בהכרח כפוף האדם תמיד לסדר הכללי של הטבע , ( " נתתי ביטוי לאינטואיציה האינקומפטיביליסטית ; בינתיים ראינו את המתווה הכללי של העמדה הקומפטיביליסטית ( עיקרה : פעולה היא חופשית אם היא רצונית , ואדם הוא חופשי במידה שפעולותיו הן חופשיות ) ואת האתגר שמעמידים קומפטיביליסטים לאינקומפטיביליסטים לבאר את מושג החופש שמחוץ לגדר הטבע שלהם ולהבחין את החופש האינדטרמיניסטי שלהם מסתם מקריות ש"נופלת על האדם" ואין הוא אחראי לה . האתגר הזה בועט את הכדור בוויכוח למגרשם של האינקומפטיביליסטים , ואולי הוא מטה את כף המאזניים של האינטואיציה לכיוון הקומפטיביליסטי . רק " אולי , " שכן אינקומפטיביליסטים יכולים לטעון שהאתגר הליברטני , קשה ככל שיהיה , אין בו כדי להקהות את עוקצה של האינטואיציה האינקומפטיביליסטית...  To the book