ירושה לדיון העכשווי: חופש רצון שמעבר לחופש פעולה – סוגיית העצמי העמוק

בהמשכה של הפסקה השנייה במובאה שהבאתי ( שקטעתי אותה לעיל , ( הובס מוסיף ואומר : ולבסוף , מן השימוש בביטוי ״רצון חפשי״ אי אתה למד על חופש של הרצון , של התשוקה או של הנטייה , אלא על חופשו של האיש , שכל עיקרו בכך שהאיש אינו נתקל בשום מעצור בבואו לעשות מה שיש לו רצון , תשוקה או 4 נטייה לעשותו . מדברי הובס ניכר שהוא ער לקובלנה אפשרית כלפי פרשנותו , והוא משיב עליה : הביטוי " רצון חופשי , " כך נדמה , רואה את הרצון עצמו כחופשי – כלומר הוא מתאר את הרצון עצמו כאילו היה משוחרר משרשרת הסיבות והתוצאות הטבעיות ( בניגוד למעמד שמקצה לו הובס , כחוליה בתוך אותה שרשרת . ( הובס שולל את הפרשנות הזאת לביטוי " רצון חופשי , " ויראה בה סילוף של " משמעותו המקובלת" של הביטוי , שאותו לוכדת כאמור דווקא פרשנותו שלו : כשם שהביטויים " דרך חפשית" ו"מתנה חפשית" אינם מתארים באמת את חופשיותן של הדרך או של המתנה משרשרת הסיבות והתוצאות , אלא את חופשו של המהלך בדרך או של נותן המתנה , גם הביטוי " רצון חופשי" או התיאור " עשה את המעשה מרצונו החופשי" נוגע לעושה המעשה . ומשמעותו של התיאור , כמו שביאר הובס , אינה אלא שעושה המעשה ע...  To the book