|
|
המקרה של M ו , D המוצג בחיבור הסוברניות של הטוב , נועד לתקוף את הפרשנות הרדיקלית של טיעוני השפה הפרטית בידי הוגים ביהביוריסטים ואחרים . הוגים אלו ביקשו למקד את המוסריות בבחירות ושיקולים פומביים ובכך לבטל את משמעותו של הפנים במובן המוסרי . מצבים פנימיים – ראייה , תחושה , רגש , אמונה ודימוי – נתפסו בעיניהם כבלתי יציבים ואף כלא קיימים כלל , ומכל מקום כמצבים שאינם רלוונטיים למוסריות . לדבריהם , המוסריות מתבססת על שיקול רציונלי ובחירה הנערכים בממד פומבי ונשלטים על ידי כללים וקונוונציות . תגובה אנטי קרטזיאנית קיצונית זו הניעה את מרדוק לנסח ניסוי דמיוני שנועד להראות כי הפנים חשוב ומשמעותי למוסריות וכי לא ניתן לנתקו ממנה . ניסוי זה מטרתו להצביע על כך שרק תמונה מטעה לא מודעת דחפה את ההוגים האלה לעמדה רדיקלית זו . במקרה הבדיוני שלהלן הדמות עוברת שינוי פנימי במנגנון המדמה שלה או בשפתה הפנימית כדי להעריך את עצמיותה ואת עמדותיה כלפי בני אדם וכלפי מצבים בחייה . בסוף הניסוי הקורא הישר עתיד להכיר בכך שהדמות שלפניו עברה שינוי מוסרי עמוק , אף כי שינוי זה לא התבטא כלל בבחירה ובפעולה חיצוניים במובן הידו...
To the book |
|
|