המשפט " דמיין לעצמך ש " ... וביטויים דומים חוזרים שוב ושוב בסעיפי חקירותיו 4 והערותיו של ויטגנשטיין בהגותו המאוחרת . בקטעים אלו הוא דורש מהקורא להשתמש בדמיון ללא הרף . מדוע ויטגנשטיין רוצה שהקורא ידמה כי לאבן יש מודע ת , ושכל האנשים סביבו הם אוטומטים ? לאיזה צורך יש להעלות על הדעת מציאות שבה בני אדם לעולם אינם מדברים בשפה שאפשר לשומעה , אך מדברים לעצמם בדמיון ? ויטגנשטיין מעוניין לשפוך אור על טבע העולם המ כר באמצעות תמונה מהופכת . טכניקת ההזרה הספרותית מאפשרת לקורא לשקול את ההשלכות של שוני זה עליו עצמו ; כך הוא עשוי לבחון כיצד הוא נוהג להשתמש במילים ובמושגים ולהבין את עצמו ואת ההנחות היסודיות של צורת חייו . צורות החיים שוויטגנשטיין מתאר מתאפיינות בהכחשה עמוקה של ראייה מאחדת , הטבעית לנו ביותר , ודווקא מסיבה זו גם נסתרת מאתנו : תפיסה מידית של הקשר המהותי והקרוב בין גוף ונפש , בין תחושה והבעה , בהיותו של הגוף כר ביטוי מהותי ומכונן של האדם . האחדות המסתורית של פנים וחוץ עושה אותנו למה שאנו . אפשר לומר כי ביסוד הניסיון של ויטגנשטיין עומדת החרדה המטפיזית , אשר לדברי מרדוק , הניעה יצירות פיל...
To the book