|
|
הקשרים העמוקים בין הגותו של ויטגנשטיין לבין יצירותיה הפילוסופיות והספרותיות של מרדוק החלו להתברר בפרק זה . חלק מן הקשרים הללו יודגמו בפרק ד , באמצעות דיון ברומנים אחדים מפרי עטה . כמו ויטגנשטיין בחיבורו מאמר לוגי פילוסופי וכמו קאנט , נראה כי מרדוק מזדהה עם שימור ההיררכיה המעניקה ערך גבוה למוסריות , מתוך רצון להגן עליה מרדוקציה ומגישה מדענית . ואולם הבחנה קטגוריאלית בין עובדות לערכים אינה מקובלת עליה . כמו ויטגנשטיין , מרדוק מעמידה מושגים בסימן שאלה ומאמצת שאיפה לפרספקטיבה בהירה ונטולת אשליות . היא מעוניינת בבדיקה של יסודות השפה ומאמינה כי יש לשקוע במורכבות ובמסתוריות של החיים , ללא ניסיון לאפיין אותם בדפוס כללי . בדומה לוויטגנשטיין , היא טוענת כי התודעה האנושית מכושפת בתמונות והמשגות שמקורן בחרדה מהממשות , כדרך הנתפסת כיחידה וכהכרחית להסבר המציאות . דומה כי היא ירשה ממנו את הניסיון להכיר בריבוי פרספקטיבות ואת הענקת החשיבות למשחקי השפה 119 שנועדו להטיל אור על הממשות ולחשוף אותה ככל האפשר . נראה כי מרדוק מרחיקה לכת יותר מוויטגנשטיין . לדעתה , חקירתו גרמה לו לחוש חוסר ביטחון ביחס לשימוש ב...
To the book |
|
|