ביקורתה של מרדוק על הפילוסופיה האנליטית והאקזיסטנציאליזם

מרדוק הניחה את היסודות לביקורת על התפיסה המוסרית שרווחה בקרב הוגי הפילוסופיה האנליטית והאקזיסטנציאליזם בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים . לטענתה , עמדותיהם של ז'אן פול סארטר וסטיוארט המפשייר מציגות תפיסה דלה של הנפש והתודעה . המוסריות מוצגת בהן כמעין מתג שניתן להפעילו ברגע קריטי של בחירה , כמו מתג חשמלי המדליק את האור . ברקע הנחות אלו עומד הרעיון בדבר עולם עובדתי מוסכם ויכולת להכריע בין אפשרויות שונות כדבר העומד ביסוד המוסריות . מרדוק טוענת כי בשיטתו של סארטר אין כל אפשרות להעניק ערך לאינדיווידואל , שכן הוא מתייחס לכל אמונה חברתית כאל הונאה עצמית מנוגדת 21 לאותנטיות או לייחודיות של הפרט . בתפיסתו התודעה קיימת לעצמה כאין , ללא . 69-68 : 2001 , Murdoch 20 . 1967 , [ 1953 ] Murdoch 21 הוויה קבועה משל עצמה ; היא מהבהבת בין דרגות שונות של מודעות ונעה כל העת בין רפלקסיה עצמית שקופה לבין תפיסה בלתי רפלקסיבית של העולם . אנו נידונים לחירות , המאפשרת לתודעה להרהר בעצמה מחוץ לעולם האובייקטים ; הכחשתה היא התמכרות או כניעה לאמונה רעה , ייחוס ערך לעולם הנבדל מהתודעה , וזוהי הונאה עצמית . חיי הא...  To the book