מרדוק ראתה בספרות ובאמנות דרך מרכזית להבנה עצמית המובילה לשינוי עצמי מוסרי רוחני . בעיניה , הפילוסופיה נוטלת חלק מהותי במאבק לשינוי פנימי , בהיותה סוג טכני ומצומצם של אמנות העוסקת בהבהרה לצרכים מוגדרים . בפילוסופיה כמו בספרות יש חשיבות עליונה לשינויי האספקט בתהליך המרה פרוגרסיבי . . 77-69 , 8-1 : 2001 , Weston 2 מרדוק מבקשת להחזיר את העיסוק המטפיזי היצירתי למרכז הבמה הפילוסופית כהכרחי להבנה עצמית מוסרית , בניגוד לוויטגנשטיין שהציג מתודה שאינה מנסה להתחייב למטפיזיקה כלשהי . במסגרת תפיסה זו יוצר הסובייקט את עצמיותו כחלק מתהליך הבנה עצמית באמצעות דימויים . התמונות המטפיזיות האלה נועדו לבטא את האינטואיציות האתיות של האדם . בניגוד לניסיונם של הוגים שונים , דוגמת ויטגנשטיין , להישאר מחוץ לשיח המטפיזי , מרדוק מניחה הנחות כבדות משקל בדבר טבעו של האדם , הנתון לשליטתן של מטפורות ותמונות הכרחיות להבנה עצמית . באמצעות דמויותיה הספרותיות ובניסויי מחשבה פילוסופיים מרדוק מתארת את מניעיהם האמתיים של בני האדם להחזיק בדימוי כלשהו על אודות אנשים ומצבים מסוימים . יצירתה הספרותית מתמקדת בדרך כלל בדמויות אש...
To the book