ראייה ו"ראייה בתור": לעבר המהלך הספרותי

הפרשנויות שהוצגו לעיל קושרות את נושא ה"ראייה בתור" לרעיון היותה של הפילוסופיה זירת מאבק מתמדת בתמונות מטעות , המשקפות את חרדותיו הקיומיות של הפרט ואינן מאפשרות לו לראות אחרת . פרשנויות אלו מערערות על ההבחנות המסורתיות בין דיון אתי , אסתטי , דתי ומטפיזי . בפרק הבא נראה כיצד מרדוק מקדמת את הדיון בהפילה כמעט לחלוטין את ההבחנה בין ראייה ובין " ראייה בתור . " דומה כי לגביה שינוי פרספקטיבה פנימית הוא בגדר שינוי ממשי של הראייה , ממש כבמקרה של הארנווז בדברי ויטגנשטיין . המשגה זו מטשטשת את ההבחנה בין ראייה במובן מטפורי ובין ראייה במובן ישיר ; כך מיטשטשת ההבחנה בין שינוי ראייה פיזית , 44 שם : . 35-32 . § 38 : 1997 [ 1958 ] , Wittgenstein 45 דוגמת הזיהוי הפתאומי של הדמיון בין שני פרצופים שונים , ובין שינוי של דימוי או תמונה פנימיים , למשל , שחרור מתמונה מטעה . לפני הצגת הדיון בהגותה של אייריס מרדוק , ראוי להציג כמה שאלות עקרוניות באשר לראייה ול"ראייה בתור : " מה ההבדל ביניהן ? האם כל ייצוג הוא מקרה של " ראייה בתור" – קרי האם בכל ייצוג יש אפשרות לכמה פרשנויות של הדבר המוצג ? אם התשובה שלילית , מה ...  To the book