|
|
הקדמה הכניסה לעידן ההתחדשות מסמן עבור הקיבוצניקים מארג של התנסויות חדשות בכל התקשרות עם זרועותיו השונות של הממסד . אם עד כה היו חלק גדול של התקשרויות אלו מתווכות על ידי גופים תנועתיים , הרי שכעת , כאשר כל קיבוץ מאמץ לעצמו מכלול של דפוסים המייחדים אותו מקיבוצים אחרים , עליו לעמוד ישירות מול רשויות כגון שלטונות המס , מנהל מקרקעי ישראל , משרד החינוך ומשרדים ממשלתיים אחרים כדי להסדיר לעצמו את אופן המיסוי של הכנסות חבריו , גודל החלקה שעליה מותר לו לבנות מגורי חברים , תמיכת המדינה בבתי הספר שלו ועור . בכל אלה יכול הארגון התנועתי לנסות לעזור באמצעות מגעים מוקדמים לקביעת כללי משחק , אך גם הוא חייב להתמודד בתנאים חדשים עם אותם גופים . הקושי שלו נעוץ כעת בעובדה שהגב שלו - הקיבוצים השונים - אינו עוד מרחב הומוגני של יישובים החולקים בעיות דומות ודורשים דרישות זהות , אלא מכלול של ישויות שכל אחת מייצגת פרטיקולריזם משלה . בנסיבות אלו נציגי הקיבוץ מודעים לתלותם בגישתו הבסיסית של העומד מולם כלפי המגזר הקיבוצי : עד כמה הפקיד תופס את הקיבוץ כ"תורם למדינה" או להיפך , "חי על חשבון המדינה , " או פשוט כ"דפוס ...
To the book |
|
|