ג. התנועה הקיבוצית וקליטת העלייה — זיקה מול יכולת

נתונים סטטיסטיים הקיבוצים לא הצליחו מעולם להוות יותר מאשר אחוזים בודדים מהאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל . ראשי התנועות הקיבוציות אמנם קיוו שהקומונה תהפוך לדרך החיים של מרבית המתיישבים בארץ ישראל , אולם בפועל הקיבוצים לא היו אלא גוף אליטיסטי קטן בתוך התנועה הציונית . הדיון בשאלת קליטת העלייה ההמונית בקיבוצים חייב להביא בחשבון את גודלה היחסי של האוכלוסייה הקיבוצית מול גודל האוכלוסייה הכללית . הבנת היחס המספרי בין שתי האוכלוסיות היא נקודת מפתח להבנת היכולת של הקיבוצים לקלוט את העלייה ההמונית , עלייה שהכפילה בתוך שלוש שנים וחצי את מספר היהודים בארץ ישראל . בוועידה השנייה של איחוד הקבוצות והקיבוצים ב 30 . 10 . 1953 אמר על כך דוד בן גררירן : " בימים ההם , לפני כ 40 שנה , היו בארץ כ 70 אלף יהודים . בקבוצה היו כ 30 איש . זאת אומרת , על כל 2 , 400 יהודים היה איש אחד בקבוצה בערך . מאז גדל היישוב פי 20 וקצת יותר . מספר חברי הקבוצות גדל פי 2000 ויותר . ... יש לנו אפוא גידול מוחלט ויחסי עצום . ... היש יסוד לתלונה שבאו המוני עולים ולא באו לקבוצה ? ... מה הפלא שיהודי בבל , תימן , מרוקו , רומניה ו...  To the book