פרק שלוש־עשרה "כאב שאין לו לאן לזרום"

בשנותיו הראשונות התנהל הקיבוץ ועיצב את דרכו על פי תפיסה של " אדם חדש" והזדמנות ל"חברה חדשה" ול"אישה חדשה" ( גרסון , ; 1961 צור . ( 1994 בחינת הדברים בנושא צריכה להיות נפרדת אך מקבילה : מה קרה לגבר כגבר בתקופה זו ? ומה קרה לאישה כאישה ? בשני המקרים , זה של הגבר וזה של האישה , המחקר חסר . סיפורה של האישה חסר מנקודת מבט נרטיבית הבוחנת את עולמה המתרחש מטבעו בספירה הפרטית משפחתית ( ברנשטיין , . ( 1999 לכותרת "החלק שלא סופר" שתי השתמעויות : הראשונה , סיפורן האישי - החלקים שהנשים במחקר בחרו לא לספר . השנייה קשורה בעצם המחקר אודות הנשים אשר טרם סופר . בעבודה זו באה לידי ביטוי ההתעלמות מחלקן המרכזי של הנשים ודחיקתן ל"שוליות" בכתיבת המשנה החינוכית הקיבוצית בפרט , ובחלקן בסיפור הקיבוץ בכלל . פרק זה בנוי על פי שתי השתמעויות אלו : החלק הראשון נקרא "הסיפור האישי שלא סופר , " והשני "הסיפור הציבורי החסר . " " כאב שאין לו לאן לזרום" - הסיפור האישי שלא סופר האימהות בספר ממעטות לדבר על הכאב והקושי . הן מעדיפות לעסוק בתחומי תוכן העוסקים בעבודתן החינוכית , באמונותיהן , בדרכו של הקיבוץ או בכל נושא אחר הנקשר...  To the book