שלוש הנשים במחקר , מרים רות , מלכה האס וחוה שמיר מוגדרות בספר זה : "אימהות החינוך הקיבוצי . " כל אחת בדרכה יצרה זרם ייחודי בחינוך הקיבוצי אשר השפיע על החינוך הקיבוצי וגם על החינוך הישראלי כולו . במשך שישה עשורים העמידו נשים אלה דורות של מחנכים , יצרו ופיתחו ידע , תיעדו את עבודתן , הובילו מערכות חינוך בקיבוץ , בתנועה הקיבוצית ובמכללות למורים . הן היו שותפות לשינויים ממדרגה שנייה המשפיעים על מבנה החינוך , בעיקר בגיל הרך ובשנות הילדות המוקדמת . הן עיצבו את התרבות של המבנים החינוכיים הארגוניים בתנועה הקיבוצית וקיבלו החלטות הנוגעות לארגון מחדש של תפקידים ותחומי אחריות . על פי הגדרתו של פולן ( Fulien , 1991 ) הן מנהיגות , ואכן הן היו מנהיגות ומנהלות . כמנהלות הן היו שותפות לקבלת החלטות בזמנים של יציבות ובמנהיגות נדרשו לטפל במצבים משתנים הדורשים עיצוב מחדש של מטרות ופעילויות ( ברקול , ( 1977 על כך יעידו מגוון התפקידים שמילאו בתחומי הניהול , ההדרכה וההוראה הן במסגרות השונות בקיבוצן , הן במוסדות החינוך של המדינה , במכללות למורים , ובתנועה הקיבוצית . מלבד זאת הן פרסמו כתבים העוסקים בתיאוריות של ...
To the book