ב' עוקרים נוטעים עוקרים

יהודה דרעי / שומרה גורן עכשיו תראה , פה התחיל משהו לא בסדר . אנחנו הגענו לנמל חיפה ואני הייתי מין ממזר כזה שרץ ... אין אצלי משאיר את ההורים ובורח ... אני עולה על הסיפון רואה [ ש ] אנחנו מגיעים לאיזה עיר , רואה אורות נדלקים וכבים והאונייה עושה הו הו [ צפירה ] ... בקיצור , אנחנו מגיעים בחמש בבוקר לנמל בחיפה ... פתאום נהייה אור ורואים ברציף בנמל אנשים עומדים ... מנפנפים עם הידיים ומשפחות של כולם . לי היו שתי אחיות שהגיעו לפנינו שנתיים שלוש והיו גרים בקורדאני , זה בקריות , קרוב לקיבוץ אפק .... ואחיות שלי היו גרים שמה , והילדים שלהם והכול . פתאום הגיעו שמה כי שמעו שאונייה הגיעה ממכנס ... פתאום אני מזהה את האחיות שלי . האנשים התחילו לצעוק , קמו מן המיטות , ובסביבות 8-7 בבוקר התחילו לצעוק בואו , רוצים לרדת . אבל ... לא , לא יורדים . למה לא יורדים ? ככה כל היום עם צעקות : תנו לנו לרדת , וכולם כל היום אלה שבמשפחות - מחכים ואלה שבאונייה רוצים לרדת גם הם מחכים . זהו . לא יורדים . משכו את זה כל היום ובסביבות 9 בלילה אנחנו מסתכלים ברציף , אנשים כבר לא היו שם , הרחיקו את כולם . באו שמה איזה 30 משאיו...  To the book