כפריים ועירוניים בחבל אחד

ההתיישבות בתבל תענך החלה בשנת 1953 בגוש יעל אשר כלל את היישובים אביטל ופתון וב 1954 את מיטב - כולם עולים חדשים יוצאי כורדיסטן . אחריו עלה על הקרקע גוש חבר ב 1956 עם היישובים : דבורה וברק שאנשיהם באו מצפון מרוקו , ואדירים שגם הוא כלל עולים מדרום מרוקו . בו בזמן , באותה שנה , הוקם גם גוש אומן שכלל את היישובים ניר יפה שחבריו עלו מתונים , ומלאה וגדיש שהכילו עולים מדרום מרוקו . בשנות החמישים עיצבו המוסדות המיישבים בחבל תענך שתי מגמות התיישבותיות , האחת דומיננטית והשנייה שאמורה להשלים אותה . המגמה הראשונה שאפה ליישב את התבל ביסודות "כפריים , " ואילו המגמה המשלימה ראתה בהתיישבות אנשים ממוצא עירוני - "העירוניים" את השארית המצטרפת . הרעיון שעמד מאחורי "המגמה הכפרית" היה ליישב את החבל ביוצאי כפרים בארצות מוצאם שיעלו ויתיישבו בחבל תענך . לכאורה , דומה ששלטה אז ההנחה שכפריותם של אותם עולים תשמש מעין 'תעודת ביטוחי להקלת הקליטה ולהתאמה לחיי כפר ועבודה חקלאית . ' לכאורה , כי הדחף שפיתם את החיפוש אתר כפריים במרוקו , כורדיסטאן ומקומות אחרים הוא עמוק יותר מאותה "תעודת ביטוח" ושורשיו אידיאולוגיים ועד י...  To the book