פרק ח' לסיכום העשור

בחירות שנת 1961 חופפות בדיוק את הגבול הכרונולוגי של החיבור הזה : העשור הראשון של התנועה . היו אלה שנים של מתח פוליטי עולה ויורד , כאשר ברקע מתרחשות תמיד התמורות היסודיות בחברה הישראלית ובמעמד הקיבוץ , ומאבקי המדינה להישרדות ולביסוס ביטחוני , כלכלי וחברתי . מראשית קיומה העצמאי הכריזה התנועה על דבקותה בעקרון ההפרדה בין המשק ובין הפוליטיקה . אך בתוך זמן קצר נשכח עיקרון זה והאיחוד הפך לשותף מינורי אך נאמן של מפא"י והממסד הפוליטי של המדינה . ואולם ככל שהמדינה התפתחה בכיוונים מנוגדים לעקרונות הסוציאליזם והחלוציות , שהיו יסודות הקיום של האיחוד , הפכה מפא"י למפלגה המונית נשלטת על ידי ביורוקרטיה קשוחה . בשנת 1956 הגיעה המחאה האצורה של מנהיגי האיחוד כמעט לנקודת הרתיחה ולהכרזה כי האיחוד מהווה סיעה אופוזיציונית בתוך המפלגה . אך הנאמנות גברה עם הניצחון של מבצע קדש , ושוב חזרו העניינים לקדמותם : תמיכה פסיבית במפא"י משולבת בפעילות רבה במערכות בחירות . הפעילות הקדחתנית בתקופת פרשת לבון הייתה למעשה חריגה וקצרת טווח מהדפוס הזה . 1 א' בראלי , מפא"י בראשית העצמאות , ירושלים 2007 פוליטיקה ועסקנות הפוליטיקה...  To the book