אורי זליגמן , רשם האגודות השיתופיות , מסביר שהגדרת הקיבוץ קיימת משנות החמישים . בשנות השבעים אימצו רוב הקיבוצים תקנון אחיד למדי , ובשנות התשעים הוא שונה במקצת . הקיבוץ מוגדר כאגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד , המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקניין , של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור , בצריכה ובחינוך . זליגמן מציין שזוהי הגדרה מצומצמת שאינה תואמת את השינויים שהתרחשו במהלך השנים בקיבוץ , כגון עבודה שכירה ועבודת חוץ , המפרות את עקרון העבודה העצמית ; השקעה כספית במשפחות גדולות או בנזקקים לטיפול מיוחד , המפרה את השוויון , והפרטת השירותים למיניהם בקיבוץ . בגלל מכשול הרוב הדרוש לשינויים 75 % ) מכלל החברים ) נוספה תקנה , 'א 7 שמאפשרת רוב של . 60 % כ 60 % > מהקיבוצים לא מצליחים לעמוד בתשלום חובותיהם , עד כדי חשש לפשיטת רגל שתחייב לפרק את הקיבוץ . זליגמן אומר כי החלטה מעשית בדבר שיוך דירות לחברים יכולה לעשות את הקיבוץ אטרקטיבי יותר , גם בעבור החברים החיים בו וגם בעבור חברים חדשים שיצטרפו אליו . אמנם קיימת החלטה של מועצת מנהל מקרקעי ישראל שמאפשרת את רישום הדירות על שם החברים , אבל בהגדרה ...
To the book