פרק רביעי המועצה האזורית כמערכת תמך חלופית עפרי דגני

מבוא במהלך תשעים שנות קיומו עבר הקיבוץ תהפוכות ומשברים אשר חוללו תמורות במבנה הארגוני שלו , בהתנהלות החברתית של קהילתו ובאורחות החיים של חבריו . המשבר האחרון , שהתרחש באמצע שנות השמונים , מוטט את מערכות התמך המסורתיות של הקיבוצים , חשף את הבשלים בתפקוד המשקי של רבים מהם וחייב את רוב הקהילות הקיבוציות להנהיג תהליכי שינוי קיצוניים בכל תחומי החיים כדי לשרוד בתנאים החדשים . כחלק מתהליכי השינוי המתמשכים זה יותר מעשר שנים רוקם כל קיבוץ לעצמו זהות חדשה , המושתתת על יצירת התאמה בין מערכות הקיבוץ ובין הסביבה החיצונית , גם בתחום הכלכלי , גם בתחום הארגוני וגם בתחום החברתי . תהליכים מורכבים אלו מציבים את הקהילות הקיבוציות בפרשת דרכים , שבה עליהן לבחור בין שמירה על עקרונות הליבה של הקיבוץ ובין הנהגת שינויים מרחיקי לכת שיהפכו אותן , בסופו של דבר , ליישובים מסוג אחר : 'לא קיבוץ . ' בד בבד עם המשבר שפקד את ההתיישבות העובדת ולצד היחלשותן של תנועות ההתיישבות , הלך והתחזק מעמדן של המועצות האזוריות , והן הפכו בשנים האחרונות לגורם המרכזי במרחב הכפרי . במציאות הישראלית בעידן הנוכחי , המציגה הלכי רוח חברתיים...  To the book