סוף דבר: הבית הקיבוצי - מבצר כלפי פנים או בעיקר כלפי חוץ?

הקיבוץ - האומנם "חברה מחוסנת ! " הטענה התיאורטית שהוצגה בתחילת הספר מתארת את החכרה הקיבוצית כקהילה סגורה המאופיינת בשכיחות נמוכה מאוד של מעשים עבריינים , כינינו אותה ; "החברה המחוסנת . " מן המחקרים השונים שתיארנו עד כה נראה כי טענת "החברה המחוסנת '' סובלת מכמה ליקויים עקרוניים : קיומה של עבריינות תלוי קודם כל בהגדרה הפורמאלית של התנהגות כלשהי כהתנהגות אסורה ומסוכנת . היות ואין בהכרח זהות בין המערך הנורמטיבי של הקיבוץ כקהילה סגורה ובין המערך הנורמטיבי העומד מאחורי ההגדרות החוקיות במדינה , ניתן לראות כי הקיבוץ הפעיל את מנגנוני הפיקוח הפנימיים בעיקר כלפי אותן התנהגויות שנתפסו כאיום מהותי על דרך החיים הקיבוצית . התנהגויות כדוגמת אי העברת משכורת או תקבולים שונים לקיבוץ , אי ציות להוראות סדרן העבודה , התחמקות מתורנויות , החזקת רכוש פרטי , בתחילה מוצרים כדוגמת מקלט טלוויזיה פרטי ובהמשך כלי רכב פרטי , הוגדרו כאיום קיומי על החברה הקיבוצית וטופלו בהתאם בחומרה רבה . לעומתם , מעשים כדוגמת גניבות של מזון או מוצרי סדקית זכו ליחס סלחני וכונו "סחיבות , ' לקיחה ללא רשות של טרקטורים ומכוניות או נהיגה לל...  To the book