האם מוסדות התנועה תפסו את הקיבוץ כממשיך את תפקיד ההורים או כמחליפם?

בשנות החמישים פעלו רוב מוסדות עליית הנוער כפנימיות , רובם בחברות נוער בקיבוצים ובכפרי נוער . על אף כמה שינויים מבניים , שימשו הקיבוצים במידה רבה דגם חיקוי לפעולתם של כפרי הנוער . שלא כמו בשנים שקדמו לשנות החמישים היו לרוב חניכי עליית הנוער משפחות בארץ . חניכים אלו שהורחקו מהוריהם פיזית ולעתים גם נפשית , אילצו את עליית הנוער לחפש הצדקות לקיומן של מסגרות חינוך מוסדיות . הביקורת כלפי עליית הנוער הייתה בשל הפרדת הילדים מהוריהם כדי להציע להם חינוך תחליפי , וגם בשל השימוש במוסדות כספקים של עזרה זו . השהות המתמשכת והרצופה במקום אחד והסגירות היחסית מפני החברה המקורית מקובלות בסגולות המקלות על המוסד להגשים מטרות חינוכיות , יהיו אשר יהיו . ווילר , ( 1966 ) בתארו את מערכת קשרי הגומלין בין מסגרות חיברות המאורגנות פורמאלית , לבין הסביבה הרחבה , מעלה את ההנחה כי מידת חוזקו של ניסיון החיברות קשור במידת ניתוקה של המסגרת המשחברת . "ככל שמסגרת זו מופרדת יותר מן החברה כן תרבה עוצמת השפעתה , באשר מסגרות שכאלה מסוגלות להפחית את שיעור הקונפליקט הפוטנציאלי של השפעות סוציאליזאטוריות אחרות . ' המסגרות המוסדיות...  To the book